קומבה בע"מ נ' נועם לי הנדסה והשקעות בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשתם של המבקשים כי אורה על ביטולם של צווי העיקול הזמניים שניתנו לבקשת המשיבה, בתיק זה, על זכויותיה של המבקשת מס' 1 אצל 3 מחזיקים – בנק איגוד לישראל בע"מ; בנק מזרחי טפחות בע"מ וש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ, במסגרת תביעה כספית על הסך של 462,662 ₪ שהגישה המשיבה כנגד המבקשים.

אציין, כבר בתחילת הדברים, כי העיקולים אצל המחזיקים – בנק איגוד לישראל בע"מ ובנק מזרחי טפחות בע"מ, בטלו, וזאת לאור הוראות תקנות 378(א) ו- 380 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 (להלן: "תקסד"א") שכן בנק מזרחי טפחות בע"מ השיב לצו העיקול כי אין הוא מנהל חשבון ע"ש המבקשת מס' 1, ולא הוגשה במועד בקשה לאישור העיקול; ובנק איגוד לישראל בע"מ לא השיב בתוך 10 ימים שנקצבו לו לתשובה בסע' 6 לצו, והמשיבה לא הגישה במועד בקשה לאישור העיקול.

החלטתי שלא להיעתר לבקשת ב"כ המשיבה המלומד להארכת המועד הקבוע בתקנה 378(א) לתקסד"א, להגשת בקשה לאישור עיקול כנגד המחזיק – בנק איגוד לישראל בע"מ, וזאת לאור היעדרם של טעמים מיוחדים שיירשמו (או טעמים כלשהם) לבקשתו זו.

לפיכך – אני מבהיר כי צווי העיקול על זכויות המבקשת מס' 1 אצל המחזיקים – בנק איגוד לישראל בע"מ ובנק מזרחי טפחות בע"מ – בטלים.

נותרה, אם כן, שאלה אחת לדיון, והיא – האם יש להורות על ביטולו של צו העיקול אשר הוטל על זכויות המבקשת מס' 1 אצל המחזיקה – ש.ל.ה שירותי רפואה בע"מ.

לאחר שעיינתי בכתבי בי-הדין השונים שהגישו הצדדים, על נספחיהם, בחקירתם של המצהירים בפני ובסיכומי טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי התשובה לשאלה זו היא שלילית ויש להותיר את צו העיקול על כנו.

כאמור בתקנות 362 ו- 374 לתקנות סדר הדין האזרחי הרי שמספר תחנות בדיקה נורמטיביות ניצבות בדרכם של צווי העיקול: 
1.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה. 
2.קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לקיומו של חשש סביר שאי מתן הצווים יכביד על

ביצועו של פסק הדין. 
3.מאזן הנוחות בין הצדדים או הנזק אשר ייגרם למבקש צווי העיקול לעומת הנזק שייגרם

למשיב אם יינתנו הצווים. 
4.שאלת תום ליבו של מגיש הבקשה למתן צווי עיקול זמני. 
5.השאלה האם מתן צווי העיקול צודק וראוי בנסיבות העניין. 
6.שאלת מידתיות הפגיעה של צווי העיקול – כלומר, שהפגיעה אינה במידה העולה על הנדרש. 
 
למרות ששיקולים אלה נזכרים באופן נפרד בתקנות, הרי שאין ספק כי הם חופפים במידת מה זה את זה ומשפיעים זה על זה – לדוג': פשיטא כי השאלה האם ראוי וצודק ליתן את הצו תושפע מתום ליבו (או חוסר תום ליבו) של מבקש הצו וכי מאזן הנוחות (או מאזן הנזקים) בין הצדדים משפיע על שאלת מידתיותה של הפגיעה.

שאלת קיומה של תשתית ראייתית מהימנה לכאורה לקיומה של עילת תביעה

יש לזכור כי ההלכה היא שבשלב דיוני זה, "די בכך שהוכח שהתביעה אינה טורדנית ושקיימת שאלה רצינית שיש לדון בה. בשלב זה, אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין." (מתוך ספרו של א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורה עשירית, עמ' 522 – ההדגשה שלי – י.ב.).